ברית מילה במקום שיש חילול שבת.
א. כתוב בספר ויקרא פרק י"ב פסוק ג' "וביום השמיני ימול בשר ערלתו".
בגמרא במסכת שבת דף קל"ב ע"א ר' יוחנן אמר אמר קרא ביום אפילו בשבת ומכאן שמילה דוחה שבת.
ושם בדף קל"ד ע"ב תנו רבנן ערלתו, ערלתו ודאי דוחה את השבת ולא ספק דוחה את השבת וכו'.
וברש"י שם ד"ה ערלתו כתב דבהאי קרא וביום השמיני דילפינן מיניה אפ' בשבת כתיב בסיפיה ערלתו דמשמע מיעוטא ערלתו של זה ולא של אחר ולמעוטי ספק אתא.
א"כ כל ברית שזמנה בשבת דוחה שבת.
ולגבי מכשירי מילה קימ"ל שאינם דוחים את השבת ואם כדי לקיים את הברית יצטרכו לחלל שבת בהבאת הילד ברכב וכד' דוחים את הברית ואין מלין בשבת.
בציץ אליעזר ח"ו ס' ג' נשאל אם מותר למול בשבת כשבעלי הברית והמוזמנים מחללים את השבת בבישול, אפיה והגעה למקום הברית ברכבים ועוד, ולכאורה כשם שחז"ל אמרו שלא לתקוע בשופר וכן לא ליטול לולב ולא לקרוא במגילה בשבת שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר א"כ שגם ברית המילה תדחה משבת ליום חול בכהאי גוונא.
והשיב דמלבד שאין לדמות גזרות זו לזו ואין בידינו לחדש גזרות מעצמנו אין הנידון דומה לראיה דלגבי שופר לולב ומגילה מדובר בבני ישראל כשרים הרוצים בכל ליבם לשמור ולקיים מצוות ה' אלא שחששו חכמים שמא מתוך הטירדא בקיום המצוה יכשלו באיסור העברה ד' אמות ברה"ר ולכן עשו רבנן תקנה לצדיקים שלא יכשלו אבל בנידון דידן מדובר על אנשים שמחללים תדיר את השבת בלי קשר למצות המילה ובין אם יש ברית ובין אם אין ברית מחללים את השבת ותקנתא לרשעי לא עבדינן למיעקר משום הפקרותם את מצות התורה ועוד דהתוס' במגילה דף ד' כתבו אבל מילה בשבת אין לדחות דחמירא שנכרתו עליה י"ג בריתות.
(והמאירי מפרש באחד התירוצים דשאני שופר מגילה ולולב דאין בקיום מצוותן מלאכה ואפשר שאילו היה בקיום מצוותן מלאכה לא הותרו ולכן כל שיש חשש במצותן שמא יבוא לידי מלאכה דין הוא שתדחה אבל מצות המילה עיקר המצוה היא על ידי מלאכה א"כ האיך אפשר לדחותה מחשש שיבא לידי מלאכה א"כ במצות המילה אין יכולת בידי חכמים לדחותה).
ועוד כתב שבשופר ולולב לא נחשב שחכמים עוקרים דבר מן התורה כיון שלא מוזכר בתורה במפורש שקיום המצוה הוא גם כשחל ביום השבת משא"כ במילה שיש ריבוי מפורש בתורה וביום השמיני אפ' בשבת א"כ אין כח בידי חכמים לעקור דבר מן התורה משום גזרה שהיא.
ומצינו בט"ז או"ח ס' תקפ"ח סק"ה דהנה הב"י הביא את קושית הר"ן דמאי שנא' מילה דדחיה שבת ולא גזרינן שמא יעביר את התינוק ד' אמות ברשות הרבים ות' הט"ז דהתורה ריבתה וביום השמיני אפ' בשבת לכן חכמים לא רצו לעקור דבר מן התורה שהתרבה בפירוש משום גזירה דחכמים עשו סייג לתורה ולא לעבור על דברי תורה לעקרה לגמרי, ע"ש.
ובאמת שבמאירי כתב וז"ל ויש מתרצים שלולב ושופר ומגילה לא נאמר עליהם בפירוש שיהיו נעשים בשבת אלא שהותרו מן הדין מצד שאינן מלאכה ואחר שיש בהם חשש מלאכה דין הוא שידחו שלא יבואו לאיסור תורה אבל מילה הותרה בשבת כדכתיב וביום השמיני ימול ולא החמירו בקולא הכתובה בהדיא, עכ"ל.
ב. ועוד דן בציץ אליעזר האם מצד הצלת רבים מעון חילול שבת יש לדחות את המילה מזמנה וכתב כיון שאת השבת הם מחללים מתוך רגילותם וגם אם תדחה הברית הם יחללו את השבת.
וכתב עוד בציץ אליעזר דמה שמצינו דניחא ליה לחבר דליעבד איסורא קלילא ולא ליעבד עם הארץ איסורא רבא הוא בדבר שהאיסור שעושה עם הארץ הוא תוצאה ישירה של פעולתו של החבר כנתינת פירות טבולים של החבר לעם הארץ אבל בנדון דידן מפעולת החבר לא יכול לצאת מכשול באופן ישיר לעם הארץ שפעולת המילה לכשעצמה לא יכולה לגרום לחילול שבת באופן ישיר יהיה מותר ומצוה למול בשבת, ע"ש.
והסיק דיש לקיים את המילה בזמנה בשבת.
ובאיגרות משה יור"ד ח"א ס' קנ"ו כתב אף שיש איסור לילך למקום שעוברין בו על איסורי תורה אין לבטל מצות מילה בזמנה ומחוייב המוהל ללכת למול אף שיראה שמחללים את השבת אך תיכף אחר המילה אין להשאר שם.
ובמנחת יצחק ח"ג ס' ל"ה כתב דיש לקיים את הברית בזמנה ולא יעלה על הדעת שמשום חשש גרמא באיסורים ידחה מצוה דאורייתא דא"כ יבטלו תפילה בציבור בשבת משום דיש שבאים בדרך איסור רק דצריך להזהיר שלא יחללו את השבת, ע"ש. וסיים שב"ד יש בכוחו למיגדר מילתא עם התנאים המובאים במוהר"ן.
ובמנחת יצחק ח"ב ס' ע"ה כתב דיש לחשוש שבזה שלא מלים בשבת יתן יד לפושעים לבטל מילה בזמנה כנהוג בעוה"ר ויאמרו התירו פרושים את הדבר, ע"ש.
ובשבט הלוי ח"ד ס' קל"ה כתב שכשם שבאיזמל של מילה אין מחללים את השבת כך אם ע"י קיום הברית יהיה חילול שבת.
והביא מה שהשיגו על דבריו דשאני איזמל שיש חילול שבת בגוף מצות המילה משא"כ כשאחרים מחללים שבת שבגוף המצוה אין חילול שבת.
עכ"פ החזיק בדבריו שטוב לדחות המילה וע"ש במה שדימה זאת לקבורת מת ביו"ט שני ובמה שחילק והחילוק אמת והפסק צ"ב.
ג. במה שהביא הציץ אליעזר שיש כח ביד הב"ד למיגדר מילתא סייג זאת דווקא בתנאים שכתב המוהר"ם שי"ק ביור"ד ס' רמ"ט ואביא בקצרה את מה שכתב שם המוהר"ם שי"ק : א. דדווקא אם ע"י מה שידחו את הברית יחזרו בהם ממעשיהם שיתביישו ע"י כך. ב. דווקא גדול הדור או שבעה טובי העיר שהמחום רבים עליהם.
והנה בנידון דידן המציאות הוכיחה שאף במקומות שדוחין את הברית בגלל חילולי שבת לא פסקו מלחלל את השבת ועדיין ממשיכים במעשיהם ולא מתביישים בזה כלל.
ובין פוסקי הדור של זמננו יש בזה מחלוקת.
וכשנולד בן ליד"נ הרב מ.כ. שליט"א ניגש לשאול את הגר"ע יוסף זצ"ל ואמר לו שאלו שיבואו ברכב הם ממילא יחללו שבת ואם לא יסעו לברית הם יסעו לים או לכל מקום אחר ושאל לו לדחות מילה בזמנה בשבילם.
ועוד פירצה יוצאת מדחיית הברית בשבת שרבים פוסקים לעצמם לדחות את הברית מטעמי נוחות שביום חול יוכלו לעשות באולם וכדו' ודוחים אף לאמצע השבוע או לכל זמן אחר שמתאים להם כשהיה אפשר למול בשבת בביתם עם משפחה מצומצמת ולא חילולי שבת.
ופעמים רבות שנקראתי למול בשבת דיברתי על לב ההורים על גודל מצוות המילה וכשכבר רצונם לקיים מצוה שיעשו אותה על הדרך היותר טובה וישמרו את השבת וקיבלו ואותה שבת השתמשו במיחם ובפלטה ורבים שבדרך כלל אף מעשנים בשבת ר"ל באותה שבת לא עישנו.
ובכל ברית שיש חשש לחילול שבת יש לדבר עם ההורים שימנעו מלהזמין לברית מי שיבא עם רכב לברית בשבת ויזמינוהו לסעודה שיקיימו ביום חול. אמנם הורים שיש חשש שיבואו עם התינוק לברית ברכב או שירדו במעלית וכדו' ודאי שיש לדחות את הברית דמכשירי מילה אינם דוחים את השבת אך אם ההורים ישמעו ולא יחללו את השבת לא בבואם לברית ולא בצאתם אף אם יבואו בודדים ברכב אין לדחות את הברית והלעיטהו לרשע וימות ולא יפסיד הילד מילה בזמנה שחובה זו על כל ישראל.
אמנם אם יהיה חילול שבת המוני שרבים יבואו לברית ע"י חילול שבת ויהיה ניכר חילול השבת שהוא בראש כל חוצות יותר מהמצב הרגיל יש בדבר חילול ה' וטוב לדחות את הברית.
ומה שנוגע לגבי צילומים המוהל צריך להתנות שבברית המתקיימת בשבת לא יצלמו ויסריטו ולעמוד על כך וב"ה בבריתות שמלתי בשבתות וימים טובים עמדתי על כך ועלתה בידי בס"ד.
ולמסקנת הדברים:
א. אם יש חשש שההורים יחללו את השבת בהגיעם לברית עם התינוק ברכב וכדו' יש לדחות את הברית.
ב. אם ע"י קיום הברית בשבת יהיה חילול שבת המוני יש לדחות את הברית.
ג. אם מעטים מהמוזמנים יחללו את השבת יש לקיים את הברית בזמנה והכל לפי עיני ראות המורה.